אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.
A man in his life doesn’t have time to have
a time for everything.
He doesn't have enough seasons to have a season
for every purpose. Qohelet didn’t get it right when he said that.
אדם צריך לשנא ולאהב בבת אחת
באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק
באותן ידים לזרוק אבנים
ובאותן ידים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה.
A man needs to love and hate in the same instant,
to laugh and cry with one and the same eyes,
with one and the same hands to throw stones,
and with one and the same hands to gather them,
to make love in war and war in love.
ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכל ולעכל
את מה שהסטוריה ארכה
עושה בשנים רבות מאד.
To hate and forgive, to remember and forget,
to arrange and confuse, to eat and digest
what history elongates
over a great many years.
אדם בחייו אין לו זמן.
כשהוא מאבד הוא מחפש
כשהוא מוצא הוא שוכח,
כשהוא שוכח הוא אוהב
וכשהוא אוהב הוא מתחיל לשכוח.
A man in his life doesn’t have time.
The moment he lets go, he seeks.
The moment he finds, he forgets.
The moment he forgets, he loves.
The moment he loves, he begins to forget.
ונפשו למודה,
His soul is skilled,
ונפשו מקצועית מאד
רק גופו נשאר חובב
תמיד. מנסה וטועה
לא לומד ומתבלבל
שכור ועור בתענוגיו ובמכאוביו.
his soul is very efficient.
Only his body remains an amateur
forever. It tries and errs,
it doesn’t learn, it gets confused,
drunk and blind in its pleasures and its pains.
מות תאנים ימות בסתו
מצמק ומלא בעצמו ומתוק,
העלים מתיבשים על האדמה,
והענפים הערומים כבר מצביעים
אל המקום שבו זמן לכל.
He will die as figs do, in autumn,
shriveled and full of himself and sweet,
leaves dessicating on the ground,
bare branches already pointing
to the place where there's time for everything.